בית הדין האיזורי בבאר שבע קבע כי:

 יחסי העבודה בין הצדדים נותקו ביום 31/5/00, ממועד זה לא הופרשו בגין התובע כספים לקרן, כך שביום בו משך התובע את הכספים מקרן הפנסיה (15/2/01) עברו 7 חודשים ממועד ניתוק יחסי עובד ומעביד ולפיכך, לאור האמור בתקנון, במועד זה התובע לא היה "חבר" בקרן כהגדרתו בתקנון ולפיכך לא היה בעל כיסוי ביטוחי ודי בעובדה זו, לאור הוראות התקנון, לדחות את תביעת התובע.

 התקנון מאפשר כיסוי ביטוחי במצבים במקרים מסוימים בהם נותקו יחסי עובד-מעביד בין המבוטח למעבידו ובתנאי כי לא נמשכו הכספים שנצברו לזכותו בקרן.

לעניין זה נקבע בסעיף 11(ו) הנושא כותרת "כיסוי למקרה נכות ושאירים" כי:

"נפסקו התשלומים לקרן בגין העובד, מחמת חוסר עבודה או חופשה ללא תשלום והחבר אינו מבוטח בקרן פנסיה חדשה מסובסדת אחרת, תהא הקרן רשאית לאשר תשלום דמי גמולים מופחתים, בשיעור שיקבע ע"י אקטואר הקרן, לתקופה של עד 24 חודשים ולא יותר ממספר חודשי חברותו בקרן (להלן: "תקופת ההפסקה"), להבטחת זכויותיו לפנסית נכות ושאירים בלבד בגין אירוע מזכה בתקופת ההפסקה. תשלומים אלה לא ייקנו לחבר זכויות לפנסיית זקנה ו/או זכויות אחרות כלשהן.

ההסדר בהתאם לתקנה זו ייעשה תוך חודש ממועד הפסקת התשלומים לקרן ומותנה באשור הקרן והתנאים שתקבע."

אולם במקרה הנדון קבע בית הדין כי לא הוכח ולא נטען מפי התובע כי התקיימו התנאים להחלת הסעיף 11(ו) הנ"ל.          כן לא הוכחו חריגים נוספים, שפורטו בתקנון על פיהם ניתן, במקרים מסוימים מיום הפסקת התשלומים לקרן להיות זכאי לפנסיית נכות. למשל על פי הוראת סעיף 37 לתקנון המתייחס למצב דברים בו עמית שהוא בעל זכויות מוקפאות, נהיה נכה תוך 3 חודשים מיום הפסקת התשלומים לקרן. מדובר בחריג לכלל הקבוע בסעיף 36 לתקנון שצוטט לעיל.

לסיכום, יוצא איפה כי עוד קודם למשיכת הכספים ולהפסקת חברותו של התובע בקרן, התובע לא היה מבוטח בהסדר לביטוח נכות כללית. אשר על כן, טענות התובע לעניין פגיעה בזכויותיו לקצבת נכות מכוח תקנון הקרן, בשל משיכת כספי התובע – אין לה יסוד. 

בית הדין לא קיבל את טענת התובע שלא היה כשיר מבחינה נפשית לקבל את ההחלטה למשוך את הכספים.

בית הדין נתן תוקף לכתב הויתור עליו חתם התובע.

לסיכום:

מכל שנאמר לעיל, קבע בית הדין, כי דין תביעת התובע להידחות, ולו מהטעם כי הוכח שעל פי תקנון הנתבע, שהיה בתוקף במועד בו נותקו יחסי עובד ומעביד, התובע לא היה עמית פעיל במועד משיכת הכספים ביום 15/2/01 וממילא לא היה בעל כיסוי ביטוחי הכולל זכאות לקבלת קצבת נכות, ודי בכך כדי לדחות תביעתו. מעבר לדרוש לא הוכחה בפנינו טענת התובע, כי יש לבטל את בקשתו דאז למשוך הכספים מאחר ולא היה מודע למעשיו או לא היה ביכולתו לנהל ענייניו באופן עצמאי, או כי יש לבטל את בקשתו מחמת טעות.

הערת עו"ד גל גורודיסקי: אנו סבורים כי תוצאת פסק דין זה עשויה להיות שונה לאחר כניסת חוק הייעוץ הפנסיוני לתוקף לאור חובות הסוכן הפנסיוני והמשווק הפנסיוני לערוך את תהליך השיווק הפנסיוני גם במקרה של פדיון כספים.