פר"ק 423-08 המוסד לביטוח לאומי נ' עלי חליל

המחלוקת בתיק היתה האם חלקו של המעביד בהפרשות שהיה חייב להפריש לקרן פנסיה, מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה  מהווה חלק מ"שכר העבודה" שהביטוח הלאומי מחויב לשלם לפי החוק.

הנשיאה בלהה גילאור קבעה שהגדרת "שכר עבודה" בחוק כוללת "תשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו" לרבות תשלומים לקרן פנסיה  השופטת הסבירה "החלת סעיף 183 לחוק הביטוח הלאומי גם על התשלומים שהחברה אמורה לשלם לקרן פנסיה, מתיישבת עם תכלית החוק ואף מתבקשת מהרציונאל שלו".

בית משפט המחוזי הסביר י גם לפי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה "תשלומים לקרנות פנסיה, לקרנות השתלמות ולקופות גמל הם חלק בלתי נפרד משכרו של העובד". בית המשפט הפנה לפסיקת בתי הדין לעבודה שקבעו שמעביד חייב לפצות את העובד בגובה חלקו באותן הפרשות לקרן, כשאין אפשרות מעשית לאכוף את הזכות לביטוח פנסיוני ע"י עריכת הביטוח הפנסיוני בפועל. על יסוד דברים אלה קבע בית משפט כי הפרשת המעביד לפנסיה נחשבת ל"שכר עבודה", והיא אף מחושבת לפי אחוז מסוים משכר העובד, כך שמדובר בתשלום המגיע לעובד "עקב עבודתו".

בית המשפט הדגיש כי "בהיעדר תשלומים של החברה כמתחייב על-פי צו ההרחבה, לא תשולם לעובדים פנסיה בבוא העת, ומשכך ברור כי נגרם להם נזק בשווי הפנסיה שנגרעה מהם בשל הפרת החברה את צו ההרחבה, ונפגעו הזכויות הפנסיוניות שלהם, שמטרתן דאגה לרווחתו ושמירה על רמת החיים שהיתה לעובד ערב פרישתו".

אנו סבורים כי קביעה זאת של בית המשפט עשויה לסלול את הדרך לטענה כי אי הפקדה לפנסיה עלולה לחייב מעסיק בתשלום פיצויי הלנת שכר.